דיוניסוס בסנטר | אין נופים אבודים

אין נופים אבודים: סיפורו של מקום
אבנר בן־עמוס

המקום: המתחם סביב צומת הרחובות דיזנגוף והמלך ג'ורג' בתל אביב, היכן שמשתרע כיום דיזנגוף סנטר. זהו סיפורה של פיסת קרקע האוצרת בתוכה זכרונות של תקופות מוקדמות יותר – של אנשים, חפצים וארועים הנערמים בערבוביה זה על גבי זה. שאלה מרכזית אחת מנחה את סיפור המקום: מה היה כאן קודם? את התשובה מספרת ההצגה בתהליך המזכיר חפירה לעומק, בתוך שכבות ארכיאולוגיות, שמעבירה את הצופים בהילוך אחורי מן ההווה אל העבר. מתחת לשורת החנויות הנוצצות המהוות כיום את דיזנגוף סנטר משתרעת שכונת נורדיה, שהיתה מורכבת מצריפים דלים ומאוכלסת בפליטים יהודים, שהגיעו בשנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת בחוסר כל מאירופה. ומתחת לשכונת נורדיה מבצבץ הכרם, שהיה מעובד ביד תושבי הכפרים הערבים ששכנו מצפון ליפו: מנשיה, סלמה וסומיל.
אין נופים אבודים הוא גם סיפורן של המשפחות שהיו קשורות במקום, כל אחת בעבותות מסוג אחר: משפחת פילץ, הקבלן והיזם, שהרס את שכונת נורדיה ובנה את דיזנגוף סנטר; משפחת גולדמן, המתוארת בדפי ספרו של יעקב שבתאי זיכרון דברים, ואשר נותנת פה למשפחות הבשר והדם שחיו בשכונת נורדיה; ומשפחת חינאווי, מעשירי יפו, בעלי אדמות השכונה, שיצאה לגלות בשנת 1948. הטקסטים שבאמצעותם יסופר המקום רבים ומגוונים: מכתבים ופרוטוקלים, שירים ורשימות מצאי, חוקים ותקנות, קטעי רומן וזכרונות שנכתבו בידי פקידים וחיילים, תושבים ופליטים, וסופרים ומשוררים – ס. יזהר, יעקב שבתאי ואבות ישורון. הטקסטים הללו יוצרים יחדיו סימפוניה מורכבת של קולות אשר משלימים, מחזקים ולעיתים אף סותרים זה את זה. הם משחזרים את העבר האישי, המשפחתי, הארוג בתוך העבר ההיסטורי, הציבורי, ומנסים לתת לו משמעות משלו. כך נוצר תיאטרון סיפור אשר מגייס את כל האמצעים התיאטרליים העומדים לרשותו על מנת לחשוף את השורשים העלומים של קיומנו במקום הזה.

זה מרתק, זה מבריק… טקסטים עוצרי נשימה / איתן בר יוסף, העיר

אמירה פיוטית חזקה על ההיסטוריה כנחשול של אסונות שבולע את כל הכוונות הטובות של האנשים הקטנים מכל העמים. / שי בר יעקב, ידיעות אחרונות

אחת העבודות ההיסטוריות־פוליטיות החשובות שנעשו בארץ. / דפנה בן שאול, זמנים – רבעון להיסטוריה >>