ע ל י ל ו ת

ההצגה אין נופים אבודים (2004), לפי ספרה של תמר ברגר "דיוניסוס בסנטר" ובעיבודם של אבנר בן עמוס ורות קנר, מספרת את סיפורה של פיסת קרקע שעליה משתרע כיום דיזנגוף סנטר, והיא אוצרת בתוכה זיכרונות של אנשים, חפצים ואירועים הנערמים בערבוביה זה על גבי זה. מתחת לשורת החנויות הנוצצות המהוות כיום את דיזנגוף סנטר משתרעת שכונת נורדיה, שהייתה מאוכלסת בפליטים יהודים שהגיעו בשנות השלושים והארבעים מאירופה, ומתחתיה מבצבץ הכרם, שעובד בידי תושבי הכפרים הערבים ששכנו מצפון ליפו: מנשיה, סלמה וסומיל. מריבוי השכבות האלה יצרה רות קנר תיאטרון־סיפור שמנסה לחשוף את השורשים העלומים של קיומנו במקום הזה.

לעמוד ההצגה באתר הקבוצה >>

ההצגה מחברת העברית (2013), יצירתה של רות קנר עם שחקניות הקבוצה, נותנת במה למילים מתוך מחברת לימודי העברית של פרנץ קפקא, מילים שממשיכות להדהד בכמה טקסטים קצרים שלו – כולם נכתבו ב־ 1917, השנה שבה התחיל קפקא ללמוד עברית. הסיפורים בוחנים קהילות עתיקות, מוזרות, פלאיות, נכחדות, מוכחדות או מכחידות, קהילות שנאבקות על נפשן.

לעמוד ההצגה באתר הקבוצה >>

مخلّل (מוחמץ) (2018) من تأليف وتمثيل سوار عوّاد מאת סיואר עואד ובביצועה

القصص المحكيّة في العرض، هي حكايات ثلاثة أجداد. اثنان منهم هم الأجداد الحقيقين للممثلة – المواطن ع، والمواطن ج، بينما الجد الثالث، هو الجد في القصة القصيرة "يوميات المواطن س" للكاتب الفلسطيني يحيى يخلف. من خال الحكايات يظهر السؤال: هل نحن من يصنع الهويّة، أم أنّها تُفرض علينا؟ من خال محاولات تفكيك الأحداث، هدمها وإعادة بنائها، تتنقّل الممثلة بين أقطاب الانتماء، تغوص في التاريخ الشخصيّ الذي يتغلغل إلى التاريخ الجماعيّ، وهكذا تحاول أن تجد حيّزًا جسديًا ووجدانيًا من الانتماء، بين الوصايا المتضاربة التي ورثتها.

הסיפורים במופע הם סיפוריהם של שלושה סבים. שניים מהם הם הסבים הביולוגיים של הדוברת – האזרח ע' והאזרח ג', ולעומתם הסב השלישי הוא הסב מהסיפור הקצר "יומני האזרח ס." מאת הסופר הפלסטיני יחיא יחלוף. מתוך הסיפורים מצטללת השאלה: האם אנחנו מכוננים את זהותנו בעצמנו או שמא היא נכפית עלינו? באמצעות פעולות של פירוק והקצנה, בנייה והריסה, נודדת היוצרת בין קוטבי השייכות, צוללת אל תוך ההיסטוריה האישית, שזולגת להיסטוריה הקולקטיבית, ומנסה למצוא מרחב פיזי ותודעתי של שייכות בתוך ירושה של ציוויים מנוגדים.