גֹעל

היצירה גֹעל מנסה למסגר פיסת מציאות, מקומית ועכשווית, שניתן למצוא בה שיקוף של תחושות ורעיונות על אודות גֹעל.
הרצון להתוודע לתשובותיו של 'האדם ברחוב' הוליכה את השחקניות לנקז את החקירה לרחוב ממוצע – רחוב ביאליק
ברמת גן, זאת מתוך מודעות לחשיבות שיש במחשבה החוקתית לדעותיו בנושאי גֹעל של מי שמכונה "האדם הסביר".
ישות זו נחשבת כמי שאם מתעוררים בה דחייה ותיעוב כלפי דבר מה, הרי שזו נלקחת בחשבון בפסיקה.
התשובות השונות לשאלה: "מה מגעיל אותך?" חושפות מבנים יסודיים בתרבות. הן מובילות למחשבות אודות מנגנונים
שצוברים את כוחם ההרסני באמצעות הפעלה, כיוון וויסות של הרגש הזה.

בהצגה עשרה פרקים:
1. על השאלה; 2. רשימות קצרות: בעיקר ג'וקים; 3. ריח; 4. אוכל; 5. שערות; 6. על הניקיון; 7. אני מגעילה את עצמי; 8. שוב השאלה; 9. גועל מוסרי; 10. ויקרא י"ג;

הגֹעל מאיים על השבריריות של הזהות העצמית בהיותו כרוך בעמימות, מצבי ביניים ושיבוש של גבולות." (ז'וליה קריסטבה)

גֹעל הוא רגש אלים. התוקפנות שלו מופנית בעת ובעונה אחת פנימה והחוצה; פנימה, משום שהוא מכה באדם החש בו באופן כמו אוטומטי ובלתי נשלט, והחוצה, משום שכלולה בו דחייה חזקה כלפי האובייקט או המצב שמעוררים אותו.
העוצמה מהפכת הקרביים של רגש הגֹעל והעובדה שהתעוררותו כרוכה במחוות גופניות שאי אפשר לטעות בהן, היו בין הסיבות העיקריות להגדרתו המסורתית כתגובה בעלת בסיס ביולוגי והבנתו ככלי של הישרדות והגנה, למשל ממזון רעיל, טינוף וזיהום.
אבל האם נוכל להסתפק בהבנה של הגֹעל כאינסטינקט ראשוני? האם הבנה כזו של הגֹעל אינה מסתירה מאיתנו את המרכיבים הערכיים והשיפוטיים של הרגש הזה? את העוולות שהוא התירוץ להן? את האופנים בהם הוא מגדיר תקינות ונורמאליות? האם נסכים להבחין כיצד מנוצלות תחושות גועל לשם שליטה?

גֹעל הוא רגש מורכב כמו אשמה, צער או מבוכה, הוא נוצר ומתפקד במציאות חברתית ותרבותית ויש לו לכן תפקיד מרכזי בהתמודדות עם מצבים מוסריים." (אאורל קולנאיי)

כאשר חושבים על ההוויה של הגֹעל בהקשרים מוסריים (גֹעל מוסרי), מתאפשרת גם הבנה מורכבת יותר של מושגים בעלי זיקה חזקה לגֹעל כמו זיהום, טומאה, איום וסכנה אשר יוחסו קודם לגוף ולצדדים הגשמיים של הקיום.

מה שנתפס בחברה נתונה כמזהם או מטמא, הוא תוצאה של חריגה מגבולות הארגון החברתי־תרבותי של אותה חברה. הלכלוך חוטא לסדר… היכן שיש ליכלוך יש שיטה." (מרי דגלס)

הסכנה העיקרית עליה מצביעות גישות הרואות בגֹעל מרכיב עקרוני בשיח המוסרי, היא הנטייה לזהות את המגעיל עם הרע והמכוער ולייחס מעמד מוסרי פגום למה שמגעיל אותנו. גישות כאלה מפנות את תשומת הלב לכך שרגש זה מתפקד ביצירתם והתקיימותם של מבנים היררכיים וכרוך ללא מנוס בגינוי וביזוי. כך:

הגֹעל שימש כסיבה לדחיקה לשוליים של קבוצות אנשים שגילמו את הרתיעה של השכבות הדומיננטיות ממרכיבים מעוררי חרדה ומוכחשים, כמו למשל פחד מגופניות יתר וחייתיות. נשים, הומוסקסואלים, יהודים ושכבות חברתיות נמוכות הם דוגמא מובהקת לכך." (מרתה נוסבאום).