וסיפורים אחרים מאת פרנץ קפקא
יצירת תיאטרון־דיבור מאת רות קנר
ושחקני קבוצת התיאטרון: שירלי גל, רונן בבלוקי, עדי מאירוביץ', יעל מוצפי, טלי קרק
דימויי מילים: גיא שגיא
עיצוב: כנרת קיש | אור: שקד וקס
בכורה: 07.11.2013, הספרייה הלאומית, ירושלים
"אילו די היה בהנחת מילה, והיה אפשר להסתלק מתוך ההכרה השקטה שמילה זו כולה מילאת בישותך …"
פרנץ קפקא, יומנים, 1910
הטקסטים:
מחברת העברית (ארכיון הספרייה הלאומית)
קטעים מתוך ספר לימוד העברית (ממנו למד קפקא): "שפת עמנו" מאת משה ראטה
מתוך מחברות האוקטבו: שני פרגמנטים בתרגומו של שמעון זנדבנק
מתוך "רופא כפרי": "דף ישן" ו"תנים וערבים" בתרגומה של אילנה המרמן
במחברת צנומה, כחולה, השוכנת בעומק מרתפי הספרייה הלאומית, מתגלות מילים בעברית בכתב ידו של פרנץ קפקא. אוצר המילים המפתיע מהווה נקודת מוצא לקומפוזיציה בימתית בה מנסים שחקני קבוצת התיאטרון לתת במה פרשנית לעולם המילים העבריות של קפקא.
"… כל יצירתו של קפקא היא מערכת של מחוות, שאין להן במקורן שום משמעות סמלית ודאית בעיני המחבר, אלא שהוא מבקש שוב ושוב משמעות כזאת, בהקשרים וסידורים־לניסיון המשתנים תדיר. התיאטרון הוא המקום ההולם הוראות ניסיוניות כאלה." מתוך "הרהורים", וולטר בנימין
בפעולת קריאת המחברת, ננסה לתת במה למילה הבודדת, המופקעת מהקשר ומפשר – כדוגמת המחווה; וגם נחפש אפשרויות של חיבורים ופירוקים, רצפים של מילים שכמעט מתחברות לסיפור ומתרסקות בחזרה לפרגמנטים של חומר גלם מילולי. לעיתים נחפש במילים משמעות אישית, לעיתים ננחש בהן מתווה למכתב או לסיפור, ולעיתים ניתן את הדעת לאי־ההתאמה בין משמעות המילה בעברית לבין התרגום לגרמנית.
במקביל למיצג הקריאה, ישקף האמן גיא שגיא את תמונות המילים בקו־זמן עצמאי. במפגש בין המילה המדוברת לבין דימויה החזותי משחקת האקראיות ומעניקה מימד של אי־ודאות לקריאה כולה.
מילות המחברת, ממשיכות להדהד בכמה טקסטים קצרים של קפקא – כולם נכתבו ב 1917, השנה בה התחיל קפקא בלימודי העברית שלו. גם הם עוסקים בקהילות עתיקות, מוזרות, פלאיות, נכחדות, מוכחדות או מכחידות, נאבקות על נפשן