סיפור על הרס ובנייה, על זיכרון והשכחה
לפי ספרה של תמר ברגר דיוניסוס בסנטר >>
יצירה בימתית מאת רות קנר
עיבוד: אבנר בן־עמוס, רות קנר | מוסיקה: שוש רייזמן | עיצוב: סיון ויינשטיין | תאורה: שקד וקס | אקורדיון:עמית בר־צדק
משתתפים באין נופים אבודים (גרסה מחודשת של דיוניסוס בסנטר): דורי אנגל, רונן בבלוקי, שירלי גל, דפנה הרכבי, עדי מאירוביץ', גיא סלמן, נתלי פינשטיין, טלי קרק. משתתפים נוספים בדיוניסוס בסנטר(יצירה משותפת של רות קנר עם בוגרי החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב): רחל זינדר, רבקה דה לריינה, זהבית כספי־אשרת, דביר שוורצברד, מיכל שטמלר, אייל שי.
בכורה: דיוניסוס בסנטר – 29.06.2004, אוניברסיטת תל אביב; 2.10.2004, פסטיבל עכו | אין נופים אבודים – 15.11.2007, אולם ורדה, מרכז סוזן דלל
זה סיפור על מקום, וזה המקום: גוש 6903, דיזנגוף סנטר, לב דיזנגוף, שכונת נורדיה לשעבר, שכונת הצריפים, אדמת חינאווי, כרם חינאווי, הנכס של מנדלמן, של פדרמן, של פילץ, אדמת נפקדים, גבולה המזרחי של העיר תל-אביב.
על מה איפה הסיפור? על אחד המקומות האלה? על מקום המקומות שמכיל את כולם?
ההתבוננות כאן תהייה ארכאולוגיות: מבט על העבר ממרומי התל שעליו הוא נערם שכבות שכבות. ממרכז הקניות המשגשג של משפחת פילץ, דרך שכונת העוני האשכנזית נורדיה ועד לכרם הדליל של מוחמד חינאווי. וכשדיזנגוף סנטר ייהרס בידי יזם חדש בעל תושיה, או יהפוך לגן בלב העיר, הוא יהפוך לעוד יסוד מיסודותיו המצטברים של התל הזה…
אין נופים אבודים: סיפורו של מקום
אבנר בן־עמוס
המקום: המתחם סביב צומת הרחובות דיזנגוף והמלך ג'ורג' בתל אביב, היכן שמשתרע כיום דיזנגוף סנטר. זהו סיפורה של פיסת קרקע האוצרת בתוכה זכרונות של תקופות מוקדמות יותר – של אנשים, חפצים וארועים הנערמים בערבוביה זה על גבי זה. שאלה מרכזית אחת מנחה את סיפור המקום: מה היה כאן קודם? את התשובה מספרת ההצגה בתהליך המזכיר חפירה לעומק, בתוך שכבות ארכיאולוגיות, שמעבירה את הצופים בהילוך אחורי מן ההווה אל העבר. מתחת לשורת החנויות הנוצצות המהוות כיום את דיזנגוף סנטר משתרעת שכונת נורדיה, שהיתה מורכבת מצריפים דלים ומאוכלסת בפליטים יהודים, שהגיעו בשנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת בחוסר כל מאירופה. ומתחת לשכונת נורדיה מבצבץ הכרם, שהיה מעובד ביד תושבי הכפרים הערבים ששכנו מצפון ליפו: מנשיה, סלמה וסומיל.
אין נופים אבודים הוא גם סיפורן של המשפחות שהיו קשורות במקום, כל אחת בעבותות מסוג אחר: משפחת פילץ, הקבלן והיזם, שהרס את שכונת נורדיה ובנה את דיזנגוף סנטר; משפחת גולדמן, המתוארת בדפי ספרו של יעקב שבתאי זיכרון דברים, ואשר נותנת פה למשפחות הבשר והדם שחיו בשכונת נורדיה; ומשפחת חינאווי, מעשירי יפו, בעלי אדמות השכונה, שיצאה לגלות בשנת 1948. הטקסטים שבאמצעותם יסופר המקום רבים ומגוונים: מכתבים ופרוטוקלים, שירים ורשימות מצאי, חוקים ותקנות, קטעי רומן וזכרונות שנכתבו בידי פקידים וחיילים, תושבים ופליטים, וסופרים ומשוררים – ס. יזהר, יעקב שבתאי ואבות ישורון. הטקסטים הללו יוצרים יחדיו סימפוניה מורכבת של קולות אשר משלימים, מחזקים ולעיתים אף סותרים זה את זה. הם משחזרים את העבר האישי, המשפחתי, הארוג בתוך העבר ההיסטורי, הציבורי, ומנסים לתת לו משמעות משלו. כך נוצר תיאטרון סיפור אשר מגייס את כל האמצעים התיאטרליים העומדים לרשותו על מנת לחשוף את השורשים העלומים של קיומנו במקום הזה.