ורק לזאת לא נשאר

 

יצירה בימתית מאת רות קנר

מוסיקה: מיקה דני
משתתפות: שירלי גל־שגב, טלי קרק

בכורה: 1998


בחלומי אני בייגלה עם חור
אבל אני עם שומשום
ואני אוהבת בייגלך
עם מלח


שתי שחקניות שרות, משחקות ורוקדות בחיפוש אחר משהו לאכול.
תמונות בימתיות מתחלפות, בהן מוצגים טקסטים מאת דליה רביקוביץ',
ג'יימס ג'ויס, הנריק איבסן, אורלי קסטל בלום, אגי משעול ושלום עליכם,
לצד טקסטים אישיים מעולם הילדות של השחקניות.
זהו מסע אסוציאטיבי בו השחקניות מציגות את החיפוש האובססיבי
של גיבורת סיפורה של אורלי קסטל בלום אחרי אוכל בארץ מוכת מלחמה;
את התבוננותו של המשורר היווני סמונידס מאמורגוס בנשים ששנואות עליו – איך הן זוללות;
את תחושת ההחמצה בפגישה עם גבר בהיפר;
את המרדף הילדותי אחרי קרמבו, סופגנייה ועוגייה;
וגם חלום על בייגלה.

מדברי הביקורת >>

הצגה שלמה סביב הקשר בין אוכל לנשיות, והתוצאה מרתקת… / אביבית חזקיה, סגנון, מעריב

שפת גוף מאוד מדויקת והגשה מאוד מתוחכמת של הטקסטים… התוצאה משעשעת ומלאת מקוריות. / שי בר יעקב, עיתון תל אביב

הקטעים נבחרו בקפידה וביצוע הטקסטים נעשה בחן ובכישרון יצירתי… מעניין, אמין, משכנע, מבטא כאב אנושי מוכר ומובע בכישרון בימתי. / כרמית מירון, זו הדרך

המלצה חמה ובתיאבון. / יובל מסקין, קול ישראל