מתרחצות

 
יצירה בימתית מאת רות קנר

פיתוח רעיונות: נעמי יואלי | עיצוב: אנה כרושצ'ובה | תאורה: שקד וקס | מוסיקה: אורי דרומר | יצירת כלי נגינה: יובל קדם | תכנות וסמפולים: דניאל קסטנבוים | עיצוב סאונד: פרנקי ליוורט | הפקה: ג'יזל אונטרמן

מתרחצות: שירלי גל־שגב, רינת גליקו, תמר סמואל, גילי פיינרמן, טלי קרק, איריס שביט, צופית שפאן
רקדניות אנסמבל בת שבע: דניאל אגמי, ליאל אילנברג, עדי זלטין, פלורנסיה למרקה, יערה מוזס, דורון רז

בכורה: דצמבר 2003


הן באות
שונות ודומות
עם כל אחת זה שונה וזה דומה
עם כל אחת חוסר־האהבה שונה
עם כל אחת חוסר־האהבה דומה
סמואל בקט
 

מקלחת נשים. יום שני או שלישי. פיסות מציאות מכסות ומגלות מאבקים נסתרים, אשר מתחוללים בשעה שעל פני השטח מתנהלות שיחות יומיומיות.

על ההצגה >>

מבעד לפרטים הקטנים ביותר מבצבצות תנועות חבויות, נחשפים מנגנוני דיכוי הדדיים, נערכים קרבות מגע של גוף ונפש. חבילות אצורות בבטן מתפרצות דרך דימויים חזותיים, צלילים ומחוות, המותירים עקבות חשופים במקום ובגוף. דרכם, ניסינו לחפש את חוקי המחול המתמשך של היומיום.
אחת-עשרה התמונות הבימתיות הולכות ומתקצרות בטור חשבוני יורד:
1. מי שם?; 2. שבעה קרבות על הצגת האני; 3. המחלה שלי; 4. מחולות בודדים; 5. גוף; 6. על אבקות כביסה וחומרי ניקוי; 7. יש פה גברים אז אל תסתובבי; 8. בבואות (בעקבות שלגיה); 9. פרידות; 10. מעידות; 11. אל הדרך.
בין תמונה לתמונה: ריקוד של דקה אחת. 

ועוד:

שמלה
"... היא לא ההינה להביט במראה. לא היה בכוחה לעמוד מול הזוועה – הצהוב הבהיר, שמלת המשי הטיפשית המיושנת ... "אבל יקירתי, זה פשוט מקסים", אמרה רוז שו ומדדה אותה מכף רגל עד ראש באותו שרבוב שפתיים קטן ומלגלג שלו ציפתה – רוז עצמה הייתה לבושה במיטב האופנה, בדיוק ככל האחרות, תמיד.
כולנו כזבובים המנסים לזחול מעל שפת הצלוחית, הרהרה מייבל ... אך היא לא יכלה לראותם כך, את האחרים. את עצמה ראתה כך – היא הייתה זבוב, אך האחרים היו שפיריות, פרפרים, חרקים יפהפיים, מחוללים, מפזזים, מרחפים, בעוד היא לבדה נחלצת בכבדות מתוך הצלוחית..."
וירג'יניה וולף "השמלה החדשה", תרגום: ברוריה בן־ברוך

ראי
הראי יכול להיות זירת קרב רצחנית בין המלכה לשלגיה, בין האם לבת, בין אשה לאשה. הראי ממחיש כיצד היופי, בסיס הכוח היחיד של נשים, הוא האחראי לקנאה ולתחרות המרה שביניהן. בהיעדר כל מקור אחר לכוח, נאלצות כל הנשים להתמודד עם נשים אחרות בזירה אחת.
לילי רתוק, הקול האחר: ספורת נשים עברית

גוף
הביטוי "The personal is political" מתאר את הגוף כאתר מאבק וכמטאפורה למאבק חברתי... ראיתי את עבודתי כחגיגת היופי של גוף האישה המתבגרת, גוף שאיננו בדיוק סטנדרט היופי אליו אנו נחשפים דרך המדיה.
מונה חאטום, ראיון

יופי
מה זה פה כל הורידים והדברים האלה מוזר הצורה הזאת שניים אותו דבר למקרה של תאומים זה נחשב לסמל היופי
ג'יימס ג'ויס, מולי בלום, מתוך יוליסס, תרגום: יעל רנן

לכלוך
ככוח הרסני לכל סדר קיים, הלכלוך מסמל בה בעת סכנה וכוח. שולי הגוף – עור, ציפרנים, שיער, סיכות, זיעה ושתן – נתפסים בתרבות שלנו כמאיימים... על ידי התקת חומרים מהגוף ובידודם – נוצרים עקבות זכרון במרחב, תחושה של קהילה חיה שבה כל דבר פעוט נחשב. כדורי השיער, כמוהם ככדורי אבק שנאספו בפינות, מכילים נשירות של כל הנשים שחיו כאן במשך הדורות...
מונה חאטום, על המיצב Recollectioמ 

חומרי ניקוי
ניתן לעמת את הפסיכואנליזה של נוזלי החיטוי עם הפסיכואנליזה של אבקות הכביסה או חומרי הניקוי. למשל, מי הז'אוול נתפסו תמיד כמין אש נוזלית שיש להשתמש בה בקפידה מדודה, שאם לא כן ייפגע האובייקט עצמו, 'יישרף'... האבקות לעומת זאת, הן בררניות, הן הודפות את הלכלוך – תפקידן הוא שיטור, לא לוחמה.
רולאן בארת, "אבקות כביסה וחומרי ניקוי", מיתולוגיות, תרגום: עידו בסוק

קניות
... זה ימים אחדים הן מתרוצצות בחנויות ומחפשות "חליפת ספורט קלה" של טוויד גס עם דוגמה. "דוגמה קטנה כזאת, אני רואה אותה ברור כל כך, משבצות קטנות אפורות וכחולות... אה! אין לכם חליפה כזאת? איפה אני יכולה למצוא אותה?" והיו שבות לריצתן ... ועל אף הכל היו מחייכות, מחייכות, מחייכות בחביבות, הן היו מחונכות היטב, זה שנים רבות, מזמן שהיו מתרוצצות עדיין עם אימותיהן, בשביל להתאים להן בגדים, בשביל "להתלבש מלא־כלום"... "כי אפילו נערה זקוקה לכל כך הרבה דברים וצריך לדעת להסתדר"...
נטלי סארוט, טרופיזמים, תרגום: אילנה המרמן

טרופיזמים
המונח 'טרופיזם' שאול מן הביולוגיה... תנועה הבאה בתגובה על גירוי כימי או פיסי... מחוזן של התנועות האלה הוא מחוז הדברים שאינם נאמרים במילים ... תמונות ודימויים, משפטים מקוטעים, סוגריים, סימני־שאלה וסימני־קריאה – אמצעי ביטוי שונים שמרמזים על הדברים יותר ממה שהם אומרים אותם ובעזרתם אתה מנחש מקצת מן הדראמות והסערות המתחוללות במעמקים בשעה שעל פני השטח מתנהלת לה שיחה של מה בכך...
אילנה המרמן, אחרית דבר לטרופיזמים, מאת נטלי סארוט

קול אשה
מילותיה סותרות, מעט מטורפות עבור הלוגיקה של התבונה... היא מתרחקת במקצת הצידה מ־עצמה, תוך מלמול, הדגשה, לחישת סוד, משפט מושהה... היא חוזרת רק על מנת להתחיל הכול ממקום אחר – מנקודה אחרת של הנאה או של כאב ... מצויה תמיד בתהליך של אריגת עצמה, של נישוק־עצמה באמצעות מילים...
לוס איריגארי, מין זה שאינו אחד, תרגום: דניאלה ליבר

הטלאות של קטעי טקסט, משפטים לא־גמורים, תנודות נפשיות, חזרות פלאש־בק, היסוסים, קריאות־ביניים, שתיקות, מחשבות מצטרפות ונפרדות, דיבור מסתיים בשתיקה, ושוב ממשיך, מהסס, נסוג ומתחיל שוב מחדש, שואל שאלות מבלי לחכות לתשובה, ונותן, תשובות מבלי לשאול שאלות, ולפעמים מפריע לעצמו ללא כל סיבה, רק כדי להמשיך הלאה, אחר ותמיד זהה...
Josette Feral, Writing and Displacement: Women in Theatre

רכילות
"פעילויות לא מסודרות, שנהוג לפטור אותן כבזבוז זמן". מתוך התעסקות בטלה ולכאורה שטחית (בפרטים של ניהול משק הבית), שהיא בעלת אופי רגשי ו'מחקרי' כאחד, נוצרת אצל הנשים תחושת סולידריות והן הופכות לקהילה, שהיא בה בעת, חזקה, פגיעה ומחויבת לדרך פעולה המעלה ספקות לגבי הסדר החברתי. כצחוקה של המדוזה, פורצת הרכילות כשאין מצפים לה.
לוריין קוד, "רכילות, או בשבחי הכאוס" בתוך רכילות, תרגום: שולמית אלמוג

אושר וכאב
משך הזמן של חוויית האושר או הכאב אינו קובע את ההערכה הכוללת שלהם. מה שקובע הוא המיקום של שיא החוויה (כאב או אושר) ברצף הזמן של ההתנסות. דוגמא: השאר בכוונה מטבע של סנט אחד בתא טלפון. חכה שמישהו ימצא אותו. חזור על כך מספר פעמים. לאחר זמן מה תבקש מכמה אנשים שעברו שם לדרג את הסיפוק שלהם ממכלול החיים. אלה שמצאו מטבע נותנים ציון גבוה יותר...
דניאל כהנמן, חתן פרס נובל לכלכלה

מדברי הביקורת >>

"עבודה מקורית מאוד שמצליחה לייצר אמירה חזקה ומעודנת על חיי נשים ועל נשיות אחרת. נשיות בהחלט לא סטריאוטיפית אך מאוד יפה" / שי בר יעקב, ידיעות אחרונות